<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תזריע</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ואשה שהפילה שליא שאין בה ולד חוששין אנו לולד. לפי שא"א לשליא בלא ולד ודנין אנו בה שולד היה בה ונימוח ויושבת ימי טומאה (וימי טהרה) לנקבה [וימי טהרה לזכר]. ואשה שילדה ולא הפילה שליא ולאחר כמה ימים הפילה שליא אין אומרים שליא של ולד ראשון נמוח ושליא זו ולד אחר היה בה ונימוח ותחזור ותשב ימי טומאה. אלא כך אנו דנין שליא של ולד ראשון היא ושהת אחריו. שכך אמרו חכמים הלכה למעשה שתלו את השליא בולד עשרים ושלשה ימים.
[המפלת שפיר מלא מים וכו' ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה] המפלת סנדל או שליא תשב לזכר ולנקבה.
ואשה שהפילה חתיכה ויש עמה דם טמאה אין עמה דם טהורה. שכך שנו חכמים במשנה המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה. ר' יהודה אומר בין כך וב"כ טמאה. המפלת כמין קליפה כמין (סערה) [שערה] כמין (שפיר) [עפר] כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נמחו טמאה. המפלת כמין דגים חגבים ושרצים אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה. המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאים ובין טהורים אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה. אינו ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי ר"מ וחכ"א כל מי שאינו מצורת אדם אינו ולד והלכה כחכמים.
<h2>דף י.</h2>
אשה כי תזריע [ויקרא י"ב]. והזהיר הקב"ה את ישראל להפריש מן טומאה. ואשה שילדה זכר ונקבה צריכה שתשב ימי טומאה וימי טהרה לשני. אם זכר זכר אם נקבה נקבה.
והמפלת ואינה יודעת מה הפילה. אם זכר או נקבה תשב י"ד לחומרא. והמפלת למ"א חוששת לולד. והמפלת למ' אינה חוששת לולד. הא למדת שאין צורת [הולד] נגמרת אלא כמלאת מ' יום (ואין נגמרת אלא בשמונים יום). הרי אמרנו המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד שהרי לא נגמרה צורתו. לנדה חוששת או אינה חוששת או שמא אין אנו אומרים א"א לפתיחת הקבר בלא דם אלא כשנגמרה הצורה נפתח ביותר. אבל יום ארבעים שעדיין לא נגמרה הצורה אינו פתיחת הקבר. אם רואה דם חוששת ונדה היא. ואם לא ראתה דם לאו נדה ואפשר לפתיחת [הקבר] בלא דם. ת"ש שכך שנו חכמים יולדת שוחטין וזורקין עליה יום מ' לזכר ויום פ' לנקבה. והקשו חכמים יום מ' לזכר ויום פ' לנקבה כשאמרו שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים שהוא [יכול] לאכל פסח לערב. אבל... [כאן מתי] מביאה כפרה למחר. לערב אינה יכולה לאכול הפסח. והעמידוהו חכמים יום מ' לזכר לצורת זכר ויום פ' לנקבה לצורת נקבה. ור' ישמעאל הוא שאמר זכר לארבעים ואחד ונקבה לשמונים [ואחד]. ואמרו חכמים למה הוצרכו כל זאת והרי אמרו אינה חוששת לולד. ותירצו החכמים ת"ש לולד אינה חוששת אבל א"א לפתיחת הקבר בלא דם ונאמר שנדה היא. נלמד ממנה שאפילו נדה אינה (נדה). והיכן אנו אומרים א"א לפתיחת הקבר בלא דם כשנגמרה הצורה שנפתח הקבר הרבה. אבל מפלת ליום מ' שלא נגמרה הצורה אין נפתח הרבה ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואפילו לנדה אינה חוששת אלא אם ראתה דם. אבל לא ראתה דם אפילו נדה אינה חוששת וכן הלכה.
וזה שאמרנו ביולדת של תורה. אבל בזמן הזה כך ישראל נוהגים כר' זירא שאמר בנות ישראל הן החמירו על עצמן שאפילו רואות טיפה כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים. לפיכך היולדת זכר בזמן הזה סופרת שבעה כמו שכתיב וטמאה שבעת ימים (ויקרא י"ב), ואח"כ סופרת ז' נקיים כל דם, שכל הנשים בזמן הזה יולדת בזוב לפיכך צריכה שבעה נקיים משפוסקת הדם. ואחר שבעה נקיים כל הדם שהיא [רואה] עד משלם מ' יום משעת לידתה דם טהור מפרשת עונה וטובלת ומשמשת. ואם לא פסקה דם עד עשרה ימים. או אחד עשר או שנים עשר או עד עשרים יום או פחות או יותר עומדת שבעה נקיים ומשמשת ואחר שבעה נקיים כל דם שרואה עד ארבעים לזכר משעת לידתה דם טהור הוא. ואם עברו מ' יום כולם בדם ולא פסקה סופרת שבעה נקיים ואין לה ימי טהרה שכבר נבלעו ימי טהרתה בימי לידתה וכן היולדת נקבה סופרת י"ד יום שנאמר וטמאה שבועיים כנדתה (שם) ואם פסק הדם סופרת ז"נ שכל הנשים בזמן הזה יולדת בזוב הם. ואחר ז"נ כל דם שרואת עד משלם פ' יום משעה שילדה דם טוהר מפרשת עונה מעת לעת וטובלת ומשמשת. ואם לא פסקה דם י"ד יום יושבת בדמיה עד שתפסוק ומונה שבעה נקיים וטובלת ומשמשת. [וכל דם שרואה אחר שבעה נקיים עד שישלימו פ' ימים מלידתה דם טוהר הוא, ואם עברו השמונים יום בלא ז' נקיים ולא פסקה מן הדם כשתפסוק מן הדם סופרת שבעה נקיים] ואין לה ימי טהרה וטובלת ומשמשת שכבר נבלעו ימי טהרתה בימי לידתה. ושבעה נקיים אלו צריכין שיהיו רצופין ולא מפוזרין שאם עברו עליה שבעה נקיים ובשביעי ראתה דם אפילו טיפה כחרדל נסתרו השבעה כולן וצריכה ז"נ מראש עד שיהיו שבעה נקיים מדם.
אבל ודאי ראתה דם שלשת ימים לפני לידתה נקבעת בזיבה וצריכה לישב שבעה נקיים. ובלבד שראתה דם בשופי שאינו מחמת ולד או שראתה בקושי ולבסוף ראתה בשופי ונח מעת לעת שיש לומר מאותו קושי ראשון לא מחמת ולד היה. שכך שנו חכמים בברייתא [ז' ע"ב] המקשה כמה תשפה ותהא זבה מעת לעת דברי ר' אלעזר והלכה כדבריו. אבל ראתה בקושי או שראתה שני ימים בשופי ולשלשי ראתה בקושי שהיא מחמת ולד טהורה שנאמר [ויקרא ט"ו] ואשה כי תזוב זוב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד. ודוקא בן קיימא אבל נפל אין קושי לנפלים. ויש לומר שדם זה מחמת עצמה הוא ואסורה ואפילו ראתה שני ימים והפילה לשלשי א"א לפתיחת הקבר בלא דם ונעשו שלשה ימים ונעשת זבה וצריכה שתשב ז"נ שכך אמרו חכמים [ס"ו ע"א] קישתה שנים ולשלשי הפילה צריכה שתשב שבעה נקיים נלמד ממנה שאין קישוי לנפלים וא"א לפתיחת הקבר בלא דם. אמר לו רב פפא לרבא למה שני ימים ואפילו משהוא. שהרי אמר ר' זירא בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות דם טיפה כחרדל יושבות עלי' ז"נ. א"ל אני אומר לך איסור תורה ואתה תשיבני מנהג. מקום שנוהגין נוהגין ומקום שאין נוהגין אין נוהגין אין עלינו לומר כלום.
ואשה שילדה וישבה ימי טומאה ובתוך ימי טהרה הפילה נפל ימי טומאה יש לה. ימי טהרה אין לה, ועדיין ימי טהרה של ראשון וכל דם שהיא רואה שהפסיקו ימי טומאה של נפל אבדו וימי טהרה של ראשון לא יצאו כיון שהפסיקו ימי טומאה של נפל אבדו ימי טהרה של ראשון. וכל דם שהיא רואה טמא הוא או שילדה ולד ראשון נקבה ולד שני זכר ויצאו ימי טומאה וימי טהרה של זכר ועדיין של נקבה לא מלאו. מכיון שיצאו ימי טהרה של שני זכר, כל דם שרואה טמא שכך שנו חכמים בתוספתא [תו"כ תזריע פרשתא א' פרק א' ה"ז] ושלשים יום ושלשת ימים (ויקרא י"ב) יכול בין רצופים ובין מפורדים ת"ל יום מה יום רצוף אף שלשים רצופים.
